היא חיכתה לו בצומת

מחפשת אחריו בעיניים כלות,

הולכת שבי אחרי מדים,

בוחנת את תחנות האוטובוס,

את העוברים ושבים.

סבתא שלי ששרדה את התופת,

ושני ילדיה נרצחו לה שם,

עלתה למדינת ישראל לברוא לה עתיד חדש,

וכאן, דווקא בארץ האבות,

כשנראה היה, שאפשר להניח למפלצת מהעבר,

חודשים ספורים אחרי שזכתה לנכדה בכורה,

הוא נפל.

בן זקוניהם, יששכר.

מאז חיפשה את דמותו בכל מקום,

קראה לו בשמו, דברה אליו,

התפללה לאל שישנה את רוע הגזירה.

שמרה על חפציו בקפידה יתירה,

על הגיטרה, והחליל.

והוא, הוא לא שב,

נשאר צעיר לנצח בתמונה דהויה,

ועיני הפחם שלו מביטות בנו חודרות משם,

גבות עבותות ושפתיים של נער צעיר, 

שלא ידע אהבה,

וטרם טעם חיים.